1

דייגים בנמל יפו
דייגים בנמל יפו

1…

חום יולי אוגוסט
זיעת בּרושים לוהטת
ניגרת מלוע גזעים
על דרך האקליפטוס.
סָלעי חמרה חמוצי טעם
ניגרים בּלטיפת חמסין
מְחַחֶי אַפ אל לָשון
שלוחה לוקקת צְחיחי לוֹבן
הנחל. מחַפשׂי מיים
טובלים פּת בּשמן שחור
מִפּצְלי אדמת החומר.
אולי יעל או צבי נגב,
ייתכן אַפ מוסטנג
חיוור לסת, מאלו שמציצים
בטויוטות הזריזות הצעירות
שכה מיטיבות בהכנת גלידות
שֵנֶפ ביתיות. וגם אין לעמוד
בפיתוי מָגינֶי פָּנָסים
בּעֶין הזכוכית הכּחולה,
וֻמה יאמר עכשיו יזהר
על ערמת הזבל
שאנו מחוללים עליה
בּנָעָלֶי קְנה סוכר כבדות,
שורקים סָלסלָאוֹת סלסלאות
מזמורי ארץ נשכחים
מֵהָוונים חשבונות שיר,
פּיוטי חלונות ממוחשבים,
תָרים בּפרדס הנינטנדו
לִנגוס בתפוזי פָּקמֵן
המורעב
אבנייראומספריימחתשתיימשלוש.
שם על
הר צוֻריעָז נשבּרו שיניו
ונָמֵסו חוטי הפלסטיק
בליבו, חולצת פּסח
לבנה מגוֹהצת גזורת
צווארון, מצוֻייצת
אבקנים צהובים
מָעָלָה חריצי גבינה
ושמנת טובה לעובדי
הפלחה המסוֻרים. שיני
פלורנטין הקיקלופּ חד העין
נעוצות באלומת הפנס.
אהוד השמן נִצמד
בּבהלה למנשה התימני
עָצְמוֹת טיטאנים
ורְפָאים בּני אֶלים
נחבטות בעֹצְמָת סולם
החבלים שהוא מטיל

מָטָה

אל תהומות

הנדלן

שהם סוחרים בם
כאילו היו ערמת סוכריות טופי
צבעוניות בדוכני שוק-רמלה-של-יום-ד או
חופֶן גרעינים מתפּצחים
מפּיצוציית מְליחי האֶש
שאוֹגר לעצמו אותו
שׂר, זה שעושה לביתו,
זה שעושה לביתו, זה
שעושה לביתו..
אָת נמלה חמסינית?
לא.. אני חפּושית זבל..
מאין להיכן? מאוֹזן
הדיילת לקוֹקפּיט..
לאן נטוס? למערה
החשמלית.. האם התכוונתָ
מערת המכפלה?
לא.. כי אם לדוכן
המליאה שם עלי
לשאת דברים לשפנים ולשפנות.
בּחן רב אדָבֶּר אָליהם
שלא יטעו בגומת החן וחלקת
הזקן החדשה המצטמחת לה
על גשר אפי הנשרי, אותו
חרטוֹם שירשתי מאבי, זכר
לעופות הטרפ הדואים עדיין בּינות
לרֹכסי הארץ הרחוקה שממנה בא.
מָטבּוֻחה וחומוס וטחינה ירוקה
יגיש לי היו"ר ולאות הוקרה
אף יוסיף מחוות יד מרומזת
צופנת סוד אל עבר הבאר הארטזית
השופעת שהם טומנים בה ידיהם
וממלאים כיסי מיקטורן וחולצה
פועלית תפוחי זהב מזני
שמוטי וולנסיה.
באותה שעה ממש הוא
ישמע את קריאת העורב.
היא תזכיר לו
משהו. קדֶרָת אבנים מבושלות, אולי
פֹּומֶלָת שלג. קוֹשיי הגדרה
מסתדרים לפתע בטור אנכי
על גבּי יָדָת הדקל
נמעכים באצבעות לטאה
עדינות או שׂממית עוברת
אורח. זיקיות מחאה
ירוקות שולחות לשון ורודה
אל חרגולי אותיות
מרצדים על מסך "17 כאילו
כבר לא קיימים בעולם הזה
רקיעים כחולים נפלאים
שמאוד כדאי להביט אליהם.
צפרדע מתכת ענקית
מגלגלת בעיניה כּיסוֹנֶי
חג קטנים לילדים.
כאן מכינים גפילטע פיש
גם-לא-רק-בפסח.
רגל קרושה, ציבָּלֶה
ומעיים ממולאימ נדחסים
לגרבּי חורף עבות,
מציצים מלשון נעל
בּוֹצ כבדה – עוד מעט
יצלצל שעון מעורר
באוהל סיירים
אי שם במישורים
הרחוקים והאהובים.
בּנָחל פּרצים לָשים
עכשיו קמח חָוָור,
אופים חלות לשבת,
מין צמות קלועות
בּפתילי דוֹנג.
אֻוכָּפֶי גמלים מפלסים
נתיבים חדשים בֶּסבך
החוֹמרה, משיטים נחלי
חֶלֶב לבנים למי
שעדיין צורך חמצן
ולמי שלא פסק מעולם להטמיע.
זוהי דבקות, אני אומר
לעצמי וֻמְתָיֶיק כמה
יעֻודים שנשרו מהשיטה הסלילונית.
מָכּחילֶי ים מפיחים
בּריזה נעימה בּנחילי החוף
של חום יולי אוגוסט,
הבל נשימת גל
על מלח החול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.