6
בבאר מילכה על ראש ההר הצהוב
מרחפת רוח אלוהים.
חנקן שחור כיפה מעברת שמו
לעבד.
ירוחם אחד, נפח או פלח או פחח
מריע מכריז על עגלת האלטעזאכן שלו
ברחובות שבנגב.
לוד עיר העתיד עמוסת מסגדים
חדשים וירוחם שואל עצמו איפה טעה,
אם בכלל.
ענבי בלאדי תקועים בענני צמר גפנ
כמינ עגבניות מהונדסות.
שבט ההר באוריסה משפר עמדות,
בשוק מחנה יהודה צורחות
בתולות שחורות על אברכים מיוחמים,
זיעה ניכרת בכל. גם
עשירי ממילא כבר נטשו.
עלמההמהומה? שואלת
רינה הקטנה, הרי עכברי החמרמורת
רק מבקשים מעט אהבה? תשאלו
אפילו את ציפי הגננת
וציפ הגננ.
רק שהמינ האנושי לא בנוי ככ.
עכברי חמרמורת חמודים מייצרים
גללים חסרי ריח וטעם, מצחצחים שיניהם
באבקת מגנזיומ ומפליאים בביצועי
שמש על גבי המתח ולככ אין להסכין
ואין להסכים.
בבאר מילכה הישנה, בלילה, על צמרות
האשלים הזקנים מתגורר הר-רגל מזוקן.
קופי המצרים מנחים אותו במסלולי
עשן מסתירים את כוונותיו האמיתיות:
צייד סודנים. ג'בל הילל וגבעת ליבני
קורצים באורות געגוע מבליחים,
נוצרים זכרון מולדת ישנה,
כנענית, נקבית, זבת פולחנים
מתוקים. לא עוד אלמדבר אכזר ונוטר.
דיונות סוכר נמוגות אל תוך
בורות המיים העתיקים ובארות נחל לבנ החפורים.
ליליות שלג שומרות על קברי חנוטים
קדושים. המולת פלורנטינ וחליפות
חלוצי אחוזת בית עדיין חרוטים על
טיח מתקלפ בבית החולים הגרמני,
נושרים טיפין טיפין, שלג צהוב על
רסיסי הרעפים שבאו ממרסיי באניות
כבדות עתיקות זמנרב לפני המלחמה ההיא.
כל גרביל יאמר לכם שהוא
ידע שזה מה שיהיה, ששום גדר לא תועיל
ושהירבועים ייקפצו מעליה ועכן חרטומים
יזחל מתחתיה.
שועלים מנצלים את ערמתם לצורך
השגת הפרי המיוחל ומקסימומ
יגיע איזה סודני רזה ורעב
וייתלה על התיל החוסם.
מישהו כבר ידאג לחסל אותו. הם או אנחנו.
בבאר מילכה על ראש ההר הצהוב
מרחפת רוח אלוהים.
ינדר-yneder 