שבוע טוב

קורונה, או איך תופסת עצמה החברה האנושית

העמדה הקצת פילוסופית הזו נשענת על שני עמודים עיקריים. א) תפישת התופעה הפיזית כהוכחה בלעדית לקיום  כלשהו. ב) הישות האנושית, האדם, כתופעה על טבעית (אולי..) השולטת הבלעדית על עצמה וסביבתה.

ובכן, לגבי הסעיף הראשון, לעולם לא הוכח שעולמנו המנטלי, המחשבה והדמיון, אינם קיימים וכל מה שאיננו ניתן לנגיעה או לראייה אין הוכחה לקיומו. דעתי היא, כמובן, שבכוח דמיוננו נגיע למקומות רחוקים ביותר, הרבה מעבר ליכולת ולאפשרויות העומדות לרשותנו בעולם התופעות המוגבל מאוד אותו הקפדנו להגדיר כהוכחה הבלעדית לקיומנו. מכאן כמובן שאני מאמין בקיומה של הנשמה היתרה לא רק כאפשרות, אלא כנוכחות פיזית ממש. כמובן שאינני יכול לקבל שהפעילות המוחית שלי, היינו, זרמי חשמל כאלו ואחרים הנוצרים במוחי, הינם אך ורק תוצאה של היותי חי במובן הפיזי ואיננה קודמת ולא תלויה בשום פעילות אחרת, ודאי וודאי שלא בפעילות חוץ גופית הקודמת לקיומי כגוף חי. אפשר להגדיר ולקרוא  לכך איך שרוצים אבל ברור שמשהו "רוחני", לא פיזי, נשאר היכן שהוא  במרחב שאין ביכולת מוחנו הפעוט להגדיר.

לגבי הסעיף השני, מי שמנו?? ספר התורה החכם בו נאמר שאנחנו צלמו של הכול יכול, עבדיו אבל גם האחראים הכמעט בלעדיים על החיה העוף והדגה ובעצם על הטבע כולו?? ובכלל, מהו אותו טבע.. האם אלוהים הוא חלק ממנו? אם הוא בורא אותו ובעצם הטבע נמצא תחת שליטתו הרי שאין ביכולתנו לעשות דבר כנגד רצונו.. והקורונה היא רצונו.. אחרת לא הייתה באה לעולם או לחלופין זהו עוד ניסיון בו הוא מעמיד את חבורת החוטאים שהוא בעצמו ברא? עולם המדע בנוי על אכסיומות, היינו, "עובדות" המוכחות על בסיס יכולתו של המוח בתחומו המוגבל מאוד של היצור האנושי. הקופסה האנושית ניתנה לנו לצרכי החיים, קיומנו הפיזי כפי שאנו מבינים אותו, ולא מעבר לכך. בהחלט לא לתפישה או יכולת הוכחה של תופעות מנטליות הנמצאות מחוץ לקיומנו כגוף חי.

נשארת אם כן רק האמונה. אינני מאמין באלוהי העברים. אני כן מאמין בישות כלשהי המכווינה את קיומי. אין זה גורע כלל מאחריותי למסגרת בה נועדתי לחיות. נהפוך הוא, אני גאה, חרף מוגבלותי, לשרת את עובדת היותי בן אנוש, הן כפרט והן כחלק מחברה אנושית כללית. תופעת הקורונה היא רק אחת מני רבות המאששת את תפישתי בדבר יכולת האדם המוגבלת ביותר בעולם אין סופי זה. היא גם מאששת את תפישתי לגבי טיבעו של האדם אשר לצערי, הולך שולל אחר אמונות ותפישות הפוגעות בו באופן ישיר וכמעט בלתי הפיך במקום לעסוק בדברים החשובים באמת כמו למשל משמעות החיים האמיתית. גם אנטואן דה סנט אכזופרי בספרו הנפלא והאלמותי הנסיך הקטן לא מוצא תשובה לכך. נחמה פורתא..