יום שני 01 ספטמבר 2014
מסיימים
הבוקר ליווינו את נכדינו ונכדותינו לתחילתה של שנת לימודים חדשה. מי לגן, מי לבית ספר יסודי ומי לתיכון. גם לצבא. צבא הגנה לישראל. זה שמגן עלינו כשצריך. נכדים ונכדות שמגינים על סביהן.
עופרי הצטרפה לשבט המפואר והצנוע שלנו. בוסתן ושדה צומחים אל על, עוד מעט ויסתכלו עלינו מלמעלה. מאיה עדן ונגב כבר עושות את זה מזמן..
אסף ותמרה מפתחים תכונות שמזכירות מאוד את הרוסקים-יערים-מאורים-לנדברים.
גלעד מתלבט אם להיות ניימר או מסי..
חזרנו מהמסע לפני חמישה שבועות. נשאבנו מיד לבהילות הרגילה של החיים בביצתנו הקטנה והאהובה עם בונוס מפוקפק, אם כי צפוי למדי של מבצע שהפך למלחמה. המשך של מלחמת העצמאות שלנו שמתאפיינת ב"מבצעים" כאלה ואחרים מאז 48 וגם הרבה לפני כן.
אתמול קנינו אוטו חדש.
אחרי שביררנו שכולם נקלטו במוסדות השונים בהצלחה לקחנו את ארנון שקפץ לביקור געגועים למספר ימים לשדה התעופה.
הכביש הצפוף והמאובק הוביל אותנו באופן מתבקש וטבעי ביותר לרמלה. לחליל.
אוף.. כמה שהתגעגעתי למסבחה-פול עם סלט טורקי, חמוצים רמלאיים וסחוג חריף על פיתה טריה.. בירה גולדסטאר קרה כקרח.. נו תגידו..
אמרתי לחליל הבן שאין דבר כזה בכל העולם. צחקנו יחד.
אחר כך נסענו הביתה.
כוס קפה עלית ותה נענע מתוק על המרפסת שלנו.
בעצם רק היום חזרנו הביתה מהמסע המדהים באוסטרליה.
