יום רביעי 06 אוגוסט 2014
ילדים ונשים
ילדים הם חלק מהמלחמה. למרבה הצער הם שותפים הכרחיים כמו גם נשים וזקנים.
ילדים גדלים ומתחנכים על האתוס הלאומי של החברה בה הם גדלים.
במלחמה כמו גם בימי שלום משתמשת אותה חברה בכל אמצעיה, כולל ילדיה, ככלי לגיטימי להשגת מטרותיה והגשמתן.
קיומה מכתיב את תפישתה המוסרית וקודם לו.
ילדינו יגדלו להיות חיילים בצבא המגן על קיומנו וילדי הפלשתינאים יגדלו להיות שהידים על פי אותה תפישה.
אז מה עושים?
לא הורגים ילדים.
קיומה של חברתנו, חברת הישראלים, יהודים כערבים, תלויה בציווי הזה. גם קיומה של החברה הפלשתינאית.
ילדים הם הסיכוי היחיד לתקווה שתקדם תפישת עולם זו.
שינוי שפוסל מלחמה כאמצעי להשגת פתרון שבמקום שתקדם ותקרב, מרחיקה ומפוררת.
אז מה הבעיה?
כרגיל, הטבע האנושי. אי אפשר לשנותו. לעומת זאת אפשר לנסות ולקבוע כללים אחרים ומחייבים להתנהלותו.
אפשר?
לא בטוח..
בטוח שלא.. 
ינדר-yneder 
היי יורם, אני מסכים לכל מילה אך לא כתבת מהי הצעתך למהלומה מדינית? אשמח לשמוע וכאיש חינוך לשעבר אשמח להירתם לכל פעולה חינוכית בנושא גם במגזר הערבי. ונוסף לכל מזל טוב ענק וחיבוקים מהעי היפיפיה בריסבן
נשלח מה-iPhone שלי