לאה לנדבר אמא שלי.

‏יום שני 23 דצמבר 2013

אמא היתה סוכנת רוחנית. אמן הוא סוג של סוכן רוחני. אמנות נמסרת על ידי סוכניה. בלעדיהם היא לא קיימת. אמנות היא שפה. לא ייתכן לשפוט ולבקר אותה. שפה איננה יכולה להיות יפה או מכוערת. משתמשים בה על מנת לתאר יופי וכיעור ועניינים נוספים. היא יכולה לבקר ולהצליף אבל אותה אי אפשר לבקר.

אמנות איננה איכותית או נמוכה. סוכניה משתמשים בה על פי תפישתם ומוסרים אותה הלאה באמצעות יצירותיהם לציבור.

בשביל מה צריך את כל זה?

אולי נדרש לאדם כלי שמאפשר לפרוץ את גבולות הקיום הפיזי ועולם התופעות, כלי שבו יוכל לעופף, לדאות ולצלול לכל גובה ועומק, לשאול את כל השאלות, לקבל תשובות כאוות נפשו, להתקרב אל המשהו הזה שהבודהיסטים מכנים התודעה הטהורה, שם הקיום הפיזי איננו אלא עוד חוליה ברצף ארוך , רחב, מתמשך ומתפשט ללא שיעור (?)

אמא הייתה סוכנת כזאת בכפר הקטן שלנו בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. אני מבין היום שמקור הכח של הכפר הזה כמו גם זה של הכפר שאני חי בו עתה הוא בסוכנים האלה. בלעדיהם דועכים ודוהים הצבעים. נעלמת ההבנה. נעלמים החיים.

תודה אמא.   20131223_141512a

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.