טכניקת הבואון-פרסקו (הפרסקו הטוב – פירוש: האמיתי) דורשת מיומנות רבה בשימוש בחמרי הטיח, בסטוקו ובאינטונקו – שכבות הטיח המורכבות ממינון שונה של חול מחצבה וסיד איטלקי(גראסלו 98%) ובהנחתם על המצע המתאים. פרשת הצבע מורכבת לא פחות. משתמשים בפיגמנטים של תחמוצות מתכת כגון אדום – חלודה של ברזל, ירוק – חלודת נחושת וכו'. פיגמנטים אלה עמידים לתכונותיו המעכלות של הסיד. ממיסים בשיטה מיוחדת את אבקת הפיגמנט במים מזוקקים ןמציירים במכחול רך מאוד על הטיח הטרי (פרסקו באיטלקית: טרי) שכבות אחדות בדומה לציור בצבע מים.
חוקים רבים ונוקשים, נסיון רב ובעיקר התבוננות ולימוד מהמאסטרים הגדולים של השיטה – גירלאנדיו, פיירו דלה פרנצ'סקה, מזאצ'יו והגדול מכולם ג'יוטו הם חלק מתהליך הלימוד. אני למדתי את יסודות הפרסקו אצל ליאו קונטיני בארץ ולאחר מכן בקורס קצר בפראטו איטליה.
עבודת הפרסקו הנוכחית היא מעין תרגיל שביצעתי בסטודיו הישן במקלט בנען. החומרים הם חמרי ארכיון נען והפוסטרים הנפלאים של פרנץ קראוס.
ינדר-yneder 