לכל דבר יש התחלה. לכל דבר יש סוף. התחלה וסוף אינם נקודות ברורות ומוחלטות. כל אובייקט נוצר ממשהו שקדם לו, אם מוחשי ופיזי ואם רוחני. מחזור החיים בטבע חל גם על מה שאין החברה האנושית יודעת להגדיר כטבע. לצורך נוחיותנו הגדרנו לעצמנו את המושג הזה בהקשרים שקשורים להבנתנו. אבל.. מה אם הבנתנו כל כך מוגבלת שאיננו יכולים לתפוש שכלית או חושית (לדעתי חד הם) את התופעות הפשוטות ביותר לכאורה כגון השאלה הבסיסית לסיבת קיומו של האדם?
בעצם לא קיימת נקודת הווה אלא רק עבר ועתיד. ההווה ניתן אולי להגדרה כהוויה חולפת. ברגע שציינתי זאת שייך המשפט הזה, המילה הזאת, האות הנהגית, הנכתבת או הנחשבת ע"י המוח לעבר. הגדרתנו כבני אדם בעלי שם ותכונות אישיות לעולם תתייחס לעברנו. זיכרוננו האנושי מוגבל לקיומנו הפיזי, איננו חורג מתחומו ואינו זוכר לא את מה שקדם לנו ויצר אותנו ולא את מה שיוותר מאתנו עם סיום תפקודנו כבני אנוש.
ינדר-yneder 