ליויתי את הולדתם של בוסתן ושדה. ירדתי לכמהין למספר חודשים, שכרתי דירת חדר קטנה למגורים וסטודיו, שטפתי כלים, ניקיתי ישבנים צואים, טיילתי טיולי בוקר יחפים ומדהימים עם נגב, טיפחתי חיית מחמד, אלמנה שחורה שטוותה את מלכודת קוריה מתחת לאסלת השירותים ובערב ציירתי.
הצבא נטש מחנות במרחב קציעות ואלה היו אוצרות בלומים של אובייקטים. אספתי שם חפצים שונים, ביניהם קרשים של ארגזי תחמושת ישנים שעליהם ציירתי. בעיקר ידיים. ידיים עוזרות.
.
ינדר-yneder 
יורם, נאלמו מילותי מול ים הכתיבה, כמו מפל המבקש
לזרוםו ולזרום ולהביא את המים להמשך הזרימה,
נפערו מחסומי המגבלות, המילים במיטב דיוקם מצירים
כבמכחול את שאגרת עמך במהלך ימיך. אדיר, מעורר השראה
אהבתי את ספורך על ה"מנחים" אותך בדורות, על הנגיעה הדקה
המרמזת על עולמם, עברם, מהותם המתפרצת ברגעים
של אור. תמיד כואב לי בפנים על העולמות שנאלצו להסתיר
מפאת היחד והמטרה. אמשיך לקרוא וללוות.
תבורך איש ע/אשיר ונבורך אנחנו שאתה חלק מאיתנו.
שרהלה
תודה.. להחיות אותם מחדש, לדבר אתם שוב. זה אולי כל העניין.