בשנים 2005-6 ירדתי לאילת. אנג'ל העסיקה אותי בכפר הצוללים כתחזוקן-צולל, תפקיד בעל גבולות גמישים למדי שהכיל בעצם כל משימה אפשרית. החל בהחלפת מצעים וניקוי שירותים, וכלה בצלילות והדרכת קורסי צלילה במצפה התת-ימי.
במרכזה של משפחת המועדון המקסימה עמדו ויקי הקורסיקאית הבלתי נלאית וקלוד הצרפתי, דמות הרואית שתחילתה בלגיון הצרפתי וסופה מי ישורנו, אנג'ל בתם, מלכת הכפר הבלתי מעורערת וז'אק. ז'אק היקר, איש משופם וכבד נוסח גינטר גראס, מהנדס אווירונאוטיקה והאחראי על כל מה שנצלל ומתנייד בכפר, ציוד אנושי וטכני, איש אשכולות אמיתי.
למשפחה המורחבת צורף כל מי שעבר בכפר כעובד או צולל.
מדובר על חוף אילת הדרומי. הקילומטר החפשי האחרון, האחד והיחיד שנותר לפליטה בים האדום הישראלי, הפתוח עדיין לים הפתוח.
מוראות העיר אילת כמעט ואינם נוגעים במקום הזה. מגיעים לכאן בעיקר צוללים וחובבי שנירקול, אלה האוהבים את דממת המעמקים, שיוטם המתון של שוכני הריף ועדינותה השקטה, הארסית וצופנת הסוד של משפחת האלמוגים. אותה משפחה שהאופנהיימים בחרו להיות חלק ממנה.
צחנת בתי המלון המתקתקה נחה לה במרחק צפוני בטוח, באזור התיירים ההזוי והמחניק.
כאן הכרתי אנשים נפלאים. את איתמר, קובי, מוטי גרנדיבול האחד והיחיד, חזקי הארגנטינאי, צלם עתונות, שף הכפר לעת מצוא וחבר לבירה קרה וכדורגל. אוי איזה מונדיאל היה לנו. אלון הצולל החפשי, אורלי מלכת החופים הפראית ועוד רבים אחרים.
בשבוע הבא אני יורד לאילת לזולה שמקים על החוף גבי. גבי, גם הוא חבר יקר מהתקופה הנפלאה ההיא, מדריך צלילה ואיש חולם כמוני, קצת כמו נפש תאומה, הוא ירד לים עם חניכיו ויבשל להם ארוחות ואני אשנרקל ואנגן מקאמים תורכיים על הניי. יהיה כייף לא רגיל. חבל רק שחזקי מראיין איזו אישיות קולנועית או פוליטית בבואנוס איירס הרחוקה במקום להסתלבט איתנו על החוף מול ההרים האדומים.
שברי פרספקס ודיקט מסומנים בחומרים אילתיים.
ינדר-yneder 