אוסטרליה Australia

מזה כמה חדשים אני עובד ועובד ועובד, מתכנן מסע קאראוון עם חברתי מיקה ברחבי אוסטרליה.
מלבד ההרים הביורוקרטים ואוקיינוסי הפרטים הטכניים (והטכנולוגיים) שעלי לצלוח, צצו לפתע פתאום גם הקשרים חברתיים ומשפחתיים שנוגעים ומושפעים מכך.
מסתבר שמערכת שלמה קשורה ומושפעת מכל מהלך שלא תעשה ללא שהמערכת או אתה תהיו מודעים לכך. אני אומר אתה אבל אני מתכוון אלי, אני. חוגים אחדים חשים עצמם נפגעים, אחרים שמחים, יש ספקנים ויש מקנאים.
בי זה מעורר תחושת חדווה ושייכות. זהו ביתי. אני גורם רק אם נוכחותי או העדרי משפיעים על סביבתי. השפעה חיובית אני מקווה.

מצאתי את הבלוג הנחמד הבא: http://foxslane.blogspot.com.au/2011/07/road-tripping.htm
שווה לגלוש. שווה עוד יותר ללכת בעקבות מגשימי חלומות ולעשות. כמו שאמר זריצקי לאברהם נתון (ע"פ יאיר גרבוז) – עשה!

קיבלנו ויזה רק לשלשה חודשים. איזה באסה. צריך לשנות תכניות. אולי נרד לאילת וזהו?

……

האירועים תזזיתיים כרגע למדי (כמו גם הבלוג). המעיין הנאמן יוכל לעקוב אחר המשכו של הסיפור, שסופו מי ישורנו, גם ברשומה תחת הכותרת פרשת הויזה לאוסטרליה. אשמח מאוד לתגובות מכל הסוגים והמינים.

18/9/2013

ערב סוכות  בשנת השועל החדשה. עם בוקר  אני יוצא משער המחנה הצהוב אל דרך השדות שמתחת לבית הקברות. מסלול ההליכה קבוע פחות או יותר. מימיני פרדס האפרסמונים של גדי אהרונסון  שבענפיו תלויים עתה תאילנדים  אחדים עסוקים בשיפוצי ערב חג אחרונים, משמאלי עוד שדה חדש שנעקר ונחרש עתה על עציו הישנים ופרחי הבר שאין בהם צורך יותר.

בעיקול כביש החממות שקן-תוכי קבע בו את ביתו ושצווחות הכלבים השומרים הזועמים גוברות  אף על צריחת  תוכיי  הארה, שם פונה הדרך שמאלה, מובילה אל תחנת הרכבת התורכית הישנה,  מתפתלת בין משוכות צבר של סופעונה  לשורות החדשות הנטועות של פרדסי מושב רמות מאיר. קלמנטינות אור כמובן. לא מתעסקים יותר עם שמוטי וולנסיה.

עבר להתגורר לידי צעירעש חדש. חייל מצטיין  במפקדת רכב סמוכה. כלבניק נחמד עם רכבים רועשים מאוד מכל המינים, אזרחיים וצבאיים, שעוסק בכל שעות היום והלילה, תחת חלוני, ברעשי מנועיו ובשיפוץ נחלתו החדשה. ידי זהב לו, קולו רועם ומחריש חרף כוונותיו הראויות , התנהלותו נכונה ללא ספק ומכוונת למילוי וסיפוק צרכיו, צרכי צעיר שסביבתו רלוונטית  וממוקדת בו עצמו בלבד.  כמו רוב הצעירים. כרגע הפעיל את אחד ממנועיו בטרטור עליז מחריש אזניים. עוד רגע  מופרע… גם את פרעה עברנו…

ובכן, אני חולץ את כפכפי הקרוקס  וצועד יחף על השביל שבחורף הוא אפיק זורם של מי גשם עונתיים ובשלהי הקייץ, כשהמורות משתעלות עם בוא הימים הנוראים, הוא הופך חול צהוב נעים לכפרגל יחפה. עובר תחת גשר הרכבת שליד התחנה הישנה ופוגש את עוללות כרם הענבים התלויות להן חמודות, צהובות, מתוקות וקוראות אלי בוא לאוכלנו  שאין מתוקות וטובות מאיתנו.

בסטודיו  עומל יאיר על ציור חדש. אריה מגיע רכוב על  אפניו. הלילה הוא חזר מסין מעסקי התבניות שלו בשנחאי. שותים קפה ווודקה ומיים  קרים, לועסים תמרים ומישמשים מיובשים משוק רמלה וגומעים ענבי סופעונה  צהובי זג ומתוקי עסיס עד מאוד. מה עוד צריך.. עוד שבועיים אני באוסטרליה  עם זוגתי הנהדרתהבלתיאפשרית. שנה טובה וגמר חתימה מדהים.